גמרא
פירוש
דְּהוּא מָיֵית בְּרֵישָׁא וְאֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר לְהַנְחִיל לָאַחִין מִן הָאָב.
לְמֵימְרָא דְּהוּא מָיֵית בְּרֵישָׁא וְהָא הֲוָה עוֹבָדָא וּפַרְכֵּס תְּלָתָא פִּרְכּוּסֵי אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי מִידֵּי דְּהָוֵה אַזְּנַב הַלְּטָאָה שֶׁמְּפַרְכֶּסֶת.
מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר לוֹמַר אשֶׁמְּמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה וְדַוְקָא בֶּן יוֹם אֶחָד באֲבָל עוּבָּר לָא מַאי טַעְמָא {דברים כ״א:ט״ו} וְיָלְדוּ לוֹ אָמַר רַחֲמָנָא.
דְּאָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא גבֵּן שֶׁנּוֹלַד לְאַחַר מִיתַת אָבִיו אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה מַאי טַעְמָא וְיָלְדוּ לוֹ אָמַר רַחֲמָנָא וְהָא לֵיכָּא.
בְּסוּרָא מַתְנוּ הָכִי בְּפוּמְבְּדִיתָא מַתְנוּ הָכִי אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא דבְּכוֹר שֶׁנּוֹלַד לְאַחַר מִיתַת אָבִיו אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם מַאי טַעְמָא יַכִּיר אָמַר רַחֲמָנָא וְהָא לֵיתָא דְּיַכִּיר וְהִלְכְתָא כְּכׇל הָנֵי לִישָּׁנֵי דְּאָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַמְזַכֶּה לְעוּבָּר לֹא קָנָה וְאִם תֹּאמַר מִשְׁנָתֵינוּ ההוֹאִיל וְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ.
אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה פּוֹק אַיְיתִי לִי בֵּי עַשְׂרָה וְאֵימַר לָךְ בְּאַפַּיְיהוּ הַמְזַכֶּה לְעוּבָּר קָנָה וְהִלְכְתָא הַמְזַכֶּה לְעוּבָּר לֹא קָנָה.
הָהוּא דַּאֲמַר לִדְבֵיתְהוּ נִכְסֵי לִבְנֵי דְּיִהְווּ לִי מִינִּיךְ אֲתָא בְּרֵיהּ קַשִּׁישָׁא אֲמַר לֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא מַאי תֶּיהְוֵי עֲלֵיהּ אָמַר לֵיהּ זִיל קְנִי כְּחַד מִבְּרָא והָנָךְ וַדַּאי לָא קָנוּ דְּאַכַּתִּי לֵיתַנְהוּ.
הַאי אִית חוּלָק לְטַלְיָא בִּמְקוֹם בְּנַיָּא אוֹ לֵית לֵיהּ חוּלָק לְטַלְיָא בִּמְקוֹם בְּנַיָּא רַבִּי אָבִין וְרַבִּי מְיָישָׁא וְרַבִּי יִרְמְיָה דְּאָמְרִי אִית חוּלָק לְטַלְיָא בִּמְקוֹם בְּנַיָּא רַבִּי אֲבָהוּ וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפִּי וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא דְּאָמְרִי לֵית חוּלָק לְטַלְיָא בִּמְקוֹם בְּנַיָּא.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֲבָהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה הִלְכְתָא כְּוָותַן אוֹ הִלְכְתָא כְּוָתַיְיכוּ אֲמַר לֵיהּ פְּשִׁיטָא דְּהִלְכְתָא כְּוָותַן דְּקַשִּׁישְׁנָא מִינַּיְיכוּ וְלָאו הִלְכְתָא כְּוָותַיְיכוּ דְּדַרְדְּקֵי אַתּוּן אֲמַר לֵיהּ מִידֵּי בְּקַשִּׁישׁוּתָא תַּלְיָא מִילְּתָא בְּטַעְמָא תַּלְיָא מִילְּתָא וְטַעְמָא מַאי זִיל לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי אָבִין דְּאַסְבַּרְתַּהּ נִיהֲלֵיהּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
והא הוה עובדא – דמתה אמו ואח״כ פרכס העובר ג׳ פרכוסי אלמא דבתר הכי חיי:
[מידי דהוה] – שדומה חיותו לזנב הלטאה שמחותכת ומפרכסת וההוא חיותי אינו חיות: מר בריה דרב יוסף משמיה דרב׳ אמר – הא דקתני מתני׳ תינוק יום אחד נוחל ומנחיל הכי מפרש לה לומר שממעט בחלק בכורה. שאם היו ט׳ אחין וזה התינוק נחלק הנכסים בי״א חלקים ונוטל הבכור פי שנים דאי ליתא להאי לא היו מחלקין אלא לי׳ חלקים ונוטל הבכור ב׳ חלקים ואם מת האי תינוק יחלקו חלקו בשוה ביניהן:
אבל עובר אינו ממעט – שלא היה כלום ולעולם המזכה לעובר קנה:
מאי טעמא – אינו ממעט:
וילדו לו בנים – בחייו ממעטי: בכור הנולד לאחר מיתת האב – כגון שילדה תאומים וניכר הבכור שיצא תחלה:
כהני תלת לישני דרבא – חדא לומר שממעט בחלק בכורה והני תרתי: ואם תאמר משנתינו – האמר אם ילדה אשתו זכר יטול מנה ילדה נקבה נוטל מאתים דמשמע המזכה לעובר קנה. משנתינו היינו טעמא הואיל ואדם קרוב אצל בנו: אייתי לי עשרה – כדי לפרסומי מילתא דידיה: אמר ליה זיל קני כחד מינייהו – כשנולדו וירשו את אביהן ויחלקו את ירושתן אי האי נסיב טפי אי לאו ולדברי הכל המזכה לעובר לא קנה: ר׳ אבין ורבי מיאשה ורבי ירמיה אמרו אית חלק לטליא – לבחור זה במקום בניא דיהוי ליה כלומר מעכשיו זיכה לו חלק אחד מנכסיו כאחד מן הבנים שיהי׳ לו ויחלקו המותר ויטול גם הוא חלקו עמהן ומתחלה יטול אחד קודם חלוקה שאם יהי׳ לו הבנים ג׳ לבד מטליא יטול הוא 1רוב הנחלה תחלה ומן המותר יטול כאחד מהם:
ר׳ אבהו ור׳ יצחק נפחא ור׳ חנינא לית חולק טפי לטליא – האי בר קשישא לית ליה שום חלק טפי במקום בניא אלא יטול כאחד מהן ולא שום חלק יותר: אמר ליה – ר׳ ירמיה:
פשיטא דהל׳ כוותן דאנן קשישן מנייכו – אלא מאי קא סברת דהלכתא כוותיכו לא דרדקי אתון:
מידי בקשישא תליא מילתא בטעמא תליא מילתא – וטעמא דילן מסתבר טפי. וא״ל ר׳ ירמיה ואימא לי טעמא מאי לית חלק לטליא. אמר ליה ר׳ אבהו זיל לגבי דר׳ אבין כו׳ קירקיש בה רישא. כלומר דהכי עיקר דלית חולק לטליא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
[מידי דהוה] – שדומה חיותו לזנב הלטאה שמחותכת ומפרכסת וההוא חיותי אינו חיות: מר בריה דרב יוסף משמיה דרב׳ אמר – הא דקתני מתני׳ תינוק יום אחד נוחל ומנחיל הכי מפרש לה לומר שממעט בחלק בכורה. שאם היו ט׳ אחין וזה התינוק נחלק הנכסים בי״א חלקים ונוטל הבכור פי שנים דאי ליתא להאי לא היו מחלקין אלא לי׳ חלקים ונוטל הבכור ב׳ חלקים ואם מת האי תינוק יחלקו חלקו בשוה ביניהן:
אבל עובר אינו ממעט – שלא היה כלום ולעולם המזכה לעובר קנה:
מאי טעמא – אינו ממעט:
וילדו לו בנים – בחייו ממעטי: בכור הנולד לאחר מיתת האב – כגון שילדה תאומים וניכר הבכור שיצא תחלה:
כהני תלת לישני דרבא – חדא לומר שממעט בחלק בכורה והני תרתי: ואם תאמר משנתינו – האמר אם ילדה אשתו זכר יטול מנה ילדה נקבה נוטל מאתים דמשמע המזכה לעובר קנה. משנתינו היינו טעמא הואיל ואדם קרוב אצל בנו: אייתי לי עשרה – כדי לפרסומי מילתא דידיה: אמר ליה זיל קני כחד מינייהו – כשנולדו וירשו את אביהן ויחלקו את ירושתן אי האי נסיב טפי אי לאו ולדברי הכל המזכה לעובר לא קנה: ר׳ אבין ורבי מיאשה ורבי ירמיה אמרו אית חלק לטליא – לבחור זה במקום בניא דיהוי ליה כלומר מעכשיו זיכה לו חלק אחד מנכסיו כאחד מן הבנים שיהי׳ לו ויחלקו המותר ויטול גם הוא חלקו עמהן ומתחלה יטול אחד קודם חלוקה שאם יהי׳ לו הבנים ג׳ לבד מטליא יטול הוא 1רוב הנחלה תחלה ומן המותר יטול כאחד מהם:
ר׳ אבהו ור׳ יצחק נפחא ור׳ חנינא לית חולק טפי לטליא – האי בר קשישא לית ליה שום חלק טפי במקום בניא אלא יטול כאחד מהן ולא שום חלק יותר: אמר ליה – ר׳ ירמיה:
פשיטא דהל׳ כוותן דאנן קשישן מנייכו – אלא מאי קא סברת דהלכתא כוותיכו לא דרדקי אתון:
מידי בקשישא תליא מילתא בטעמא תליא מילתא – וטעמא דילן מסתבר טפי. וא״ל ר׳ ירמיה ואימא לי טעמא מאי לית חלק לטליא. אמר ליה ר׳ אבהו זיל לגבי דר׳ אבין כו׳ קירקיש בה רישא. כלומר דהכי עיקר דלית חולק לטליא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 הדבר צ״ע דמאי רוב נחלה דקאמר. ואולי דצ״ל חלק אחד בנחלה תחלה וכו׳.
הערות
Gemara
Peirush